אופרייט ליס בע"מ נ' דרי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה בסדר דין מהיר בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 12/5/2008 ברחוב אבן גבירול בתל-אביב, בין רכב התובעת, נהוג בידי מר אלכסנדר פלדמן, לבין רכב אשר היה נהוג בידי הנתבע 1.

2.לטענת התובעת, עצר מר פלדמן אלכסנדר את רכב התובעת, על מנת לאסוף נוסע, כאשר לפתע, פגע ברכבו, בחלקו השמאלי הקדמי, רכב נהוג היה על ידי הנתבע 1, אשר עקף את רכב התובעת בנסיון לבצע פניה לימין, וגרם לו לנזק. לטענת מר פלדמן, היה רכבו בעצירה מוחלטת בעת התאונה. לכתב התביעה צורפה הודעתו של מר פלדמן לחברת הביטוח ובה מפורטת גרסתו האמורה לאופן קרות התאונה. עוד מצורפים לכתב התביעה חוות דעת שמאי אשר העריך את נזקי התובעת בסך של 4,618.52 ₪, חשבוניות התיקון, חשבונית שכ"ט השמאי ותמונות הנזק.

3.לטענת הנתבעים, עצר מר פלדמן את רכב התובעת בסמוך למדרכה הצבועה באדום ובלבן, באופן שאוסר חניה, בצומת, במקום בו אסורה עצירה. הנתבעים הודו כי הנתבע 1 החל בעקיפת רכבו החונה של מר פלדמן, אולם אז החל מר פלדמן בנסיעה ופגע ברכב הנתבעים. בדיון הוגשה הודעתו של הנתבע 1 לחברת הביטוח ממנה עולה הגרסא האמורה.

4.הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, אשר ניתן לה תוקף של החלטה, ולפיה ויתרו על הגשת תצהירי העדים, אלו העידו בדיון בפניי והצדדים סיכמו בעל-פה. עוד הסכימו הצדדים באשר לסכום שייפסק לזוכה בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.

5.מר פלדמן העיד כי היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה וכי הנוסע שאותו אסף אל רכבו, לא הספיק לחגור את חגורת הבטיחות בעת התאונה. הנוסע לא הובא להעיד, על פי הטענה, מאחר שבמועד הדיון שהה מחוץ לארץ. מר פלדמן אישר כי עצר את רכבו במקום המסומן בצבעים אדום – לבן והודה כי אסור היה לו לחנות במקום זה. מר פלדמן הודה כי לא ראה את המשאית לפני התאונה, שכן פניו היו מופנות לימינו, אל הנוסע שאותו אסף (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 31).

הנתבע 1 מסר כי הוא נוהג במשאית בה אירעה התאונה שנים רבות ומכיר אותה ואת גודלה היטב. לדבריו, כאשר פנה בסיבוב, הביט במראה על מנת לוודא כי יוכל לעבור את רכבו של מר פלדמן, וראה שאכן הוא עובר אותו, ואז, כלשונו "איך שאני הרגשתי שהוא מתחיל בנסיעה שמאלה, אני עצרתי במקום..." (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 32). בהמשך, בחקירה נגדית, אמר "לא ראיתי שהוא יצא...ששמעתי מכה נעצרתי" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 20). בעת התאונה, היה עם הנתבע 1 אדם נוסף, עוזר, אולם בשל נסיבות רפואיות, לא יכול היה להופיע לדיון ולכן, אף הוא לא מסר גרסתו לאירועים בפני. הנתבע 1 עמד על טענתו כי לולא החל מר פלדמן בנסיעה, לא היה פוגע בו, אולם הודה בחקירתו הנגדית, כאמור, כי כלל לא ראה את רכבו של מר פלדמן בסמוך לפני התאונה, אלא רק לאחר ששמע את המכה.

6.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ועיינתי במסמכים שהוצגו לעיוני. כך גם האזנתי לסיכומי הצדדים. אחר כל אלה הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך בחלקה.

המחלוקת בין מר פלדמן לבין הנתבע 1 הינה בשאלה האם בעת התאונה היה רכבו של מר פלדמן במצב עצירה שאז משאית הנתבע 1 פגעה בו במהלך ביצוע הפניה, או שמא היה זה מר פלדמן אשר החל בנסיעה, בדיוק שעה שמשאית הנתבע 1 החלה בעקיפתו במטרה לפנות ימינה ואז פגע בה מר פלדמן.

במחלוקת זו, גרסתו של מר פלדמן מקובלת עלי.

אקדים ואומר כי בתאונה זו היו עדים נוספים זולת הנהגים, הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעים, אולם עדים אלו לא הובאו לעדות בבית המשפט מטעמים טכניים שנמסרו במהלך הדיון, זאת מבלי שצד כלשהו פנה וביקש לשנות את מועד הדיון לצורך העדתם. ייתכן שלו היו אלו מוסרים עדות, היו הדברים מתבהרים. ואולם, משלא הובאו אלו, מצויות בפני עדויות הנהגים המעורבים ומסמכים שונים ובהם תמונות רכב התובעת בלבד.

7.מגרסת מר פלדמן עולה כי הלה כלל לא ראה את המשאית, שכן מבטו, כך הוא טוען, היה מופנה אל הנוסע שאסף אל רכבו, כאשר הרכב במצב עצירה מוחלט. מנגד, הנתבע 1 טוען כי התאונה אירעה שעה שמר פלדמן החל בנסיעה, אולם חקירתו בבית המשפט העלתה כי הוא כלל לא ראה את מר פלדמן נוסע וטענתו מבוססת על ההנחה שלולא כך, לא היתה מתרחשת התאונה, שכן על פי הערכתו, בטרם ביצע את העקיפה, וידא כי ביכולתו לעקוף את רכב התובעת ללא קושי. טענה זו של הנתבע 1, קשה לי לקבל. במצב זה, במהלך עקיפה כאשר המשאית עוקפת רכב פרטי, והכל בתוך נתיב אחד המתעקל לפניה ימינה, ראוי היה כי הנתבע 1 יבצע את העקיפה כאשר הוא מקפיד להביט במראות ולוודא, כל העת, שהרכב הנעקף, רכב התובעת במקרה זה, נותר במקומו ואינו מצוי בסיכון לפגיעה על ידו.

מאחר שהנתבע 1 אינו יכול לסתור את טענתו של מר פלדמן כי היה במצב של עצירה בעת התאונה, שכן כלל לא ראה אותו במהלך העקיפה, הרי שטענת הנתבע 1 כי בדק מבעוד מועד שביכולתו לעקוף את רכב התובעת מבלי לפגוע בו, אינה מספיקה. לו היה הנתבע 1 יכול לומר כי לאורך כל שלבי העקיפה, הביט לעבר רכב התובעת ואז הבחין בו מתחיל בנסיעה, המצב היה שונה. מעבר לכך, שעיון בתמונות נזקי רכב התובעת מצביע, לטעמי, בצורה ברורה, על כך שנסיבות התאונה הם כטענת מר פלדמן. לו אכן היה מר פלדמן מתחיל בנסיעה ופוגע במשאית הנתבע 1, ספק רב אם היינו מוצאים סימני שפשוף לאורך חלק כה ניכר ברכב התובעת ובסופו של דבר תלישה של הפגוש הקדמי, כאשר ניתן בנקל להבחין כי הפגוש נדחף ונתלש כלפי החלק הקדמי של הרכב ואין המדובר בפגיעת מעיכה המתאימה לנסיבות כמתואר בגרסתו של הנתבע 1.

8.לפיכך, אני קובעת שהתאונה אירעה באחריות הנתבע 1 , אך עם זאת, יש לייחס למר פלדמן, מטעם התובעת, אשם תורם, זאת בשל תרומתו לקרות התאונה, כמפורט.

אין מחלוקת כי רכב התובעת, נהוג על ידי מר פלדמן, עצר במקום אסור, על פי הטענה צבוע בצבעי אדום ולבן, אשר אינו מיועד לעצירה או לחניה וכאשר הוא מפריע לתנועה בנתיב היחיד הפונה ימינה. בשל עצירתו, ניסה הנתבע 1 לעקפו ולהמשיך בנסיעה בנתיב הפונה ימינה. עובדה זו מטילה עליו אשם תורם בשיעור משמעותי, לטעמי, אך אין בה כדי להסיר אחריותו של הנתבע 1 אשר ביצע עקיפה בתנאים שכאלה. אחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

9.סה"כ נזקה של התובעת עומד על 5,774 ₪.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,042 ₪.

סכום זה ישולם כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 700 ₪ + מע"מ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד וכן סך של 200 ₪ עבור הוצאות העד, מר אלכסנדר פלדמן, סכום אשר ישולם על ידי הנתבעים לתובעת, אשר תעבירו לעד.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.